החלטה בתיק בש"א 1303/07

1.         מונחת לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף.

2.      המבקשת טוענת כי קיים מעשה בית דין בין הצדדים והוא התדיינות קודמת ביניהם אשר הוכרעה בפסק דין קודם שערעור עליה נדחה, ולאור היות התביעה קנטרנית, המוגשת בחוסר תום לב ועוד.

3.      המשיבים ביחד עם גב' אוה קלמן ז"ל, הגישו תביעה לבית המשפט בת.א. 1788/97 (להלן: "התביעה הקודמת"). נשוא התביעה הקודמת היה תביעת המשיבים, סוכני ביטוח, לקבלת עמלות עבור תווכם בין המבקשת לבין חברת אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ (להלן: "אל-על"), בעקבותיו נחתם בין המבקשת לבין אל-על תוכנית ביטוח קצבה הכוללת חסכון, פנסיה לגיל פרישה ועוד.

ביום 28.7.03 ניתן ע"י כב' השופט ד"ר קלינג, פסק דין אשר קיבל טענות מסוימות של המשיבים אך בסופו דחה את התביעה מהטעם שלא הוכח המגיע למשיבים (להלן: "פסק הדין"). על פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט העליון                   (ע"א 9428/03).

4.         ביום 21.2.05 התקיים דיון בערעור לפני מותב בית המשפט העליון. לאחר הצהרת ב"כ המבקשת שנרשמה כמפורט להלן ולאורה מחקו המשיבים את הערעור.

5.         בהצהרה שנרשמה מפי ב"כ המבקשת, לפני בית המשפט העליון נאמר כדלקמן:

"רשמנו לפנינו את הצהרתו של בא כוח המשיבה 1, כי המשיבה 1 שילמה למערערים, ממשיכה לשלם להם ותמשיך לשלם להם את המגיע להם על פי הפוליסות שהונפקו, הלכה למעשה, ואשר בגינן שולמו, משתלמות וישולמו פרמיות בידי בעלי הפוליסות עובדי אל-על. מרביתם של אותם עובדים ביקשו פוליסות מסוג של חיסכון 100% והעמלות ששולמו והמשולמות למערערים הן על פי המקובל לגבי סוג פוליסות זה. מיעוט מאותם עובדים ביקשו פוליסות מסוג של 90:10, ולגבי אותן פוליסות שילמה המשיבה 1, משלמת ותמשיך לשלם למערערים עמלה כמקובל לגבי סוג פוליסות זה. בשומעו הצהרה זו הודיעני בא כוח המערערים על מחיקת הערעור.

הערעור נמחק".

להלן: ( "הצהרה").

6.         המשיבים הגישו תביעה על בסיס ההצהרה, היא נשוא הבקשה שלפני ובה עתרו לחייב את המבקשת למסור להם את מלוא המסמכים והמידע בענין כל אותם תשלומים שנטען בהצהרה כי שולמו למשיבים, לרבות פירוט בדבר כל תשלום שלטענת המבקשת היא שילמה למשיבים, ותוך פירוט הפוליסות, הסכומים ששולמו לכל עובד, החל מחודש ינואר 1991 ובצרוף מסמכים.

7.      לאחר שבחנתי את הטענות המלומדות של ב"כ הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

8.         לטעמי הצדדים הרחיבו את היריעה בפרשנות שיש לייחס להצהרה, האם התביעה הקודמת כללה את הסעד האמור ועוד, שסבורני שאינם דרושים כלל ועיקר להכרעה.

9.         התביעה נסמכת על ההצהרה ומכוחה ואיני רואה עילה למנוע מהמשיבים לקבל את הפרטים וכל האסמכתאות בקשר עם התשלומים שהמבקשת הצהירה לפני בית המשפט העליון כי שילמה ומשלמת להם, ותו לא.

            ודוק, שעה שניתנה ההצהרה לפיה מאשרת המבקשת ביצוע תשלומים המגיעים לדידה למשיבים, גם אם מוגבלת באשר לאותן הפוליסות שלדעת המבקשת, כפי שצויין בהצהרה, מזכות את המשיבים בתשלום, אין מקום למנוע מהמשיבים לבדוק את נכונות התשלומים ובכלל זה לקבל את מלוא האסמכתאות הרלבנטיות על מנת לאמת האם הסכומים המשולמים להם, משקפים נכונה את המגיע.

10.       לא ראיתי צורך להכנס לפולמוס בין הצדדים כעולה בין היתר מהתכתבויות שהוחלפו בדבר המסמכים המגיעים למשיבים, שכן ענין זה יבחן על ידי בית המשפט שידון בתובענה, אך אין בכך כדי לסלק את התביעה על הסף ולמנוע מהמשיבים לבדוק את נכונות התשלומים.

11.       למותר לציין כי פסק הדין עומד בתוקפו ומחייב את הצדדים אך אין הוא מהווה מעשה בית דין במובן זה השולל מהמשיבים לבחון את המגיע לפי ההצהרה.

12.       גם אם צודקת המבקשת בטענותיה לפיהן המשיבים קיבלו את הדוחות ומלוא הפירוט הדרוש, כנטען בסעיף 73 לבקשה, שמן הראוי היה שתתמך בתצהיר, שכן לא די בהפניה לעמודים מפרוטוקול בתיק אחר כדי להוות ראיה לאמיתות, לא יהיה בכך כדי לדחות את התביעה על הסף. לכל היותר, ענין זה ילקח בחשבון בהוצאות ההליך. מכל מקום, ספק אם הדוחות שנמסרו למשיבים מספקים, שעה שמאז ההצהרה חלפה תקופה ניכרת.

13.       עם זאת, מסתייג אני מעמדת ב"כ המשיבים בסעיף 8 לתגובתו לפיה תביעת מרשיו נסמכת בין היתר על ההצהרה, שכן התביעה מושתת בעיקרה על ההצהרה ומכוחה הוגשה התביעה, שהיא כשלעצמה נתמכת ונשענת על ההסכמות כמו גם הקביעות בפסק הדין. כל ניסיון להרחיב את היריעה ולחרוג מדלת אמות פסק הדין וההצהרה להדחות.

14..      נתתי דעתי לטענת המבקשת באשר להתיישנות התביעה אך לא ראיתי מקום לקבלה. די בכך שההצהרה לא סוייגה בשמירה על טענת ההתיישנות כדי לקבוע שדין טענה זו להתברר במסגרת שמיעת הראיות ולא כטענת סף.